<h1>שו"ת הרשב"א ח"ז סימן ק"ו</h1>
<h2>דף צה.</h2>
עוד נשאל, במי שלקח בשר במקולין, ומסרו לשלוחו גוי בלא חותם, והודיעו שהוא מפליג, ואין לו טביעות עין, אם הוא מותר. השיב, דלא מיבעיא בשרוב טבחים ומקולין של ישראל דמותר, דהיינו בשר הנמצא ביד גוי שהוא מותר [דבנמצא הלך אחר הרוב [חולין צ"ה ע"א]. אלא אפילו לא היו רוב מקולין וטבחים ישראלים אפשר להתיר בדיעבד, אם אי אפשר לו] להחליף אלא אם כן ילך דרך אחרת אצל המקולין [של גוים]. שאף על פי שזה מודיעו שהוא מפליג, מתירא הוא שמא יראוהו ישראלים ונתפש כגנב, וכענין שאמרו פרק אין מעמידין [ע"ז ל"א ע"ב], בין הגתות שאנו דכיון דכולי עלמא מפכי מירתת אמר השתא (מדכרו) [מפסדו] לי. ותניא בתוספתא של מסכת דמאי [פ"ב הי"ז], חמרי גוי המדודין בין הגורן לעיר אינו חושש משום מעשרות ומשום שביעית מפני שהם בחזקת המשתמר.
